בלדה לאביב הבוכה
על הר נשמתי
עלטת החורף תעבור,
כפעמון הגשר הצר
שבין אתמול למחר
הערב דואה ושט.
ביתי אינו רחוק
גם אתה נוסע מכאן,
געגועיי לך אצייר
כי אין בכוחי לדבר.
ניפגש בפריחה בארץ אהובה,
כי נכרי אתה בארץ האפלה.
צליל מיתרך הקרוע
לקולו מרחוק אתגעגע,
נר הלילה בשגעונו זורח
וריח האביב כעץ נטוע.
ביתי אינו רחוק
גם אתנ נוסע מכאן,
את געגועיי לך אצייר
כי אין בכוחי לדבר.
ניפגש בפריחה בארץ אהובה,
כי נכרי אתה בארץ האפלה.
