בדידות (Bdidut)
בליבי יש סתיו,
אני עכשיו
מחכה לשווא -
אולי -
ביתי נופל,
שוב בערפל
אפור הוא ואפל.
ובעיני...
אלוהים גדול -
הוא צריך למחול,
אם ליבי כולו עפר.
חיי קלים - כגשם עלים
גם זכר לא נשאר.
ואת הלכת, בחוץ שלכת,
והבדידות נמשכת.
השמש בצבעי ענבר,
עם משהו שכבר עבר.
אבל בחוץ יש רק שלכת,
ושלהבתי דועכת.
זכרך הוא נוף כל כך יקר,
עכשיו רחוק, עכשיו אכזר.
מעל ראשי העצב שט -
ולך לא איכפת...
דמותך היא צל -
שושן קמל -
אך בשם האל, כה זך.
אני שונא, אוהב עד תום,
בטירוף הזה היום,
הן לא אשכח אותך...
והלילות,
המשקאות שלי,
שיכור כלוט.
כל ספינותי הולכות טובעות,
אבל אמשיך לשתות.
כי את הלכת,
בחוץ שלכת...
והבדידות נמשכת.
השמש בצבעי ענבר,
עם משהו שכבר עבר.
אבל בחוץ יש רק שלכת,
ושלהבתי דועכת.
זכרך הוא נוף כל כך יקר,
עכשיו רחוק, עכשיו אכזר.
מעל ראשי העצב שט -
ולך לא איכפת
את ראשי הנם -
הקור חותך -
אך זכרך לא נרדם,
וחזר עם המטר
הנמהר ותם.
ואת הלכת...
אבל בחוץ יש רק שלכת,
והבדידות נמשכת.
השמש בצבעי ענבר,
עם משהו שכבר עבר.
אבל בחוץ יש רק שלכת,
היא לא, היא לא דועכת.
זכרך הוא נוף כל כך יקר,
עכשיו רחוק, עכשיו אכזר.
מעל ראשי העצב שט,
שלכת...
נפשי דועכת...
בחוץ שלכת.
